איך זה שנעשיתי צייד לקט בנורבגיה - חלק ראשון

בשלוש לפנות בוקר התעוררתי מהגשם, או ליתר דיוק: מהרעש. גשם זלעפות היכה באוהל שלי, כמו היה נשפך בדליים מהשמים ומהעצים. אחרי דקה אור גדול לבן הציף את האוהל ומיד אחריו החשכה המוחלטת חזרה לשלוט. נראה היה שת'ור, אל הרעם הנורבגי הגיע בכבודו ובעצמו לבקר בחלקת היער הקטנה שהיתה לי לבית. ת'ור הניף את פטישו ורעם אדירים התגלגל וציפורים נסו מעצי היער, ורק הגשם המשיך לשטוף את הכל, עד שחזר השקט ליער, ואני חזרתי ונרדמתי לצלילי טיפות הגשם ונפשי שמחה בליבי.

מה עשיתי בנורבגיה באוהל, ביער, אתם שואלים? יש לך תשובה קצרה (שבוע אינטנסיבי של רכישת מיומנויות קדמוניות ביערות נורבגיה), ותשובה ארוכה ומלאה, שתתפרס על כמה פוסטים: איפה הייתי וקצת על מה עשיתי, מה אוכלים שם, איך ומדוע זה רלוונטי לחיים שלנו וכיצד תוכלו גם אתם.

***

לא בטעות ולא במקרה אתם מוצאים דווקא אותי בסדנת מיומנויות קדמוניות. כבר קרוב לשני עשורים שאני כותב תחת השם "מר קדמוני", לספר הראשון שלי קוראים "הסוד הקדמוני" , לפני כמה שנים גם השתתפתי בסדנה דומה, פה בארץ, אצל מיכה חנונה ובכלל: חכמת העבר היא משהו משמעותי ומרכזי בתפיסתי את העבר, את ההווה, ואת העתיד של כולנו. בעיני, רבות מתחלואות העולם המודרני נוצרו רק משום שאיבדנו כל קשר לידע הקדמון. למשל: איבדנו את היכולת להבדיל בין אוכל אמיתי לבין רעל מתועש. איבדנו את היכולת להתרכז, את היכולת לשבת ולהיות נוכח בטבע, את העצמאות והמסוגלות של הפרט לדאוג לצרכיו הבסיסיים, איבדנו גם טווחי תנועה והרבה מחוזק הגוף. כחברה מודרנית, איבדנו כה הרבה, וכה מזמן, שכבר איננו יודעים מה איבדנו. יוצא אדם לסדנת מיומנויות קדמוניות, והתגובה הראשונית זה "השתגעת"? ואח"כ גם "למה זה טוב"?  ואולי גם "מה זה בכלל, מה עושים שם".

אז נתחיל מההתחלה: מהן מיומנויות קדמוניות ואילו מתוכן תרגלתי השבוע.

ככלל, מיומנויות קדמוניות הן שם משפחה רחב לטווח נרחב של ידע ופעולות הנדרשות עבור כל אדם בכל חברה קדמונית, קדם חקלאית. היכולת לשלוט באש (להדליק אותה, להעביר אותה, לשמר אותה), היכולת ללקט מזון מהצומח ולהבדיל בין רעיל לבין בטוח, הידע והמיומנות להכנת כלי צייד והנחישות, הסבלנות והמיומנות הנדרשות כדי להפעיל אותן ולהשיג מזון מן החי, היכולת להקים מחסה והגנה, הדרך לייצר ביגוד, לבנות אביזרים נדרשים (תיק, מנשא, סכין), יכולת גששות ואיתור הזדמנויות וסכנות, לעקוב אחר טרף, ועוד ועוד. ועוד בפשטות: כל מה שנדרש על מנת לשרוד בטבע.

להבדיל מתוכניות ריאליטי ומשעשועונים למינהם, לא באנו לשחק, וגם לא באנו לשרוד עם סכין בין השיניים או להיות מזי רעב. באנו אל לינקס כדי ללמוד משהו מהידע שלה. והו, כמה ידע יש לה.

כשהגעתי לחווה (שתי רכבות מאוסלו, ולאחר מכן מונית אל דרך עפר ללב היער), ראיתי את לינקס יורדת מולי בשביל. אישה גבוהה בת כמעט 60, בלונדינית, חזקה ורזה, המשדרת איכות ונוקשות של מסמר פלדה ארוך. את לינקס אני "מכיר" כבר שנים רבות. היא אחת מהפעילות המפורסמות בתחום המיומנויות הקדמוניות. בת לאמא שבדית ואב בריטי, היא נפש חופשיה ששוטטה בעולם בחיפושה אחר הידע הקדום. היא התחילה את המסע שלה בגיל 21, בבית הספר  The Tracker בניו ג'רזי, של טום בראון ג'וניור, חלוץ הידע הקדמוני, שהלך לעולמו לא מזמן, באוגוסט 2024. על טום כתב ידידי אורי ארד, וגם אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר שלו "דרכו של גשש", המקפל בתוכו את תפיסת העולם כולה: מיומנויות קדמוניות כדרך של חיבור בלתי אמצעי לסביבה ולטבע. אחרי טום בראון, לינקס המשיכה עוד בנדודיה, באתגרים שלקחה על עצמה, בשהות בטבע, וברכישת היכולת לשרוד ולשגשג ללא כל ציוד מודרני. זה נשמע פשוט (אולי), אבל זה קשה. מאוד. מאז שנת 2020 היא בנורבגיה. רכשה חווה קטנה עם שטח יער המקיף אותה ושם היא חיה לבדה בפשטות נזירית קיצונית. היא התנתקה מרשת החשמל (!). אין מערכת ביוב (יש צריף שירותים רעוע שתחתיו דלי, המוטמן כקומפוסט בחלקת יער כל כמה ימים). אין מים חמים ויש רק ברז אחד בחצר החווה, ובו מים המגיעים בגרביטציה ממעיין סמוך. הבית בו היא גרה הוא זערורי (אולי 20 מ"ר), וחוץ ממנו יש סככת עבודה, מחסן עצים ושני מבני משק זעירים (8 מ"ר כ"א), שלושה סוסים, שני חתולי יער נורבגיים וארבע תרנגולות. כל שאר 20 הדונם הם יער, הגובל בעוד יער ובעוד יער ובעוד יער (בנורבגיה, ובכל סקנדינביה, יש את הזכות לנדוד the right to roam מה שאומר שהיערות וכלל השטחים אסור שיהיו מגודרים שכן כל אדם יכול לעבור בהם בכל עת, לישון בהם, ואף ללקט בכל מקום, לא משנה מי הבעלים). אפשר לנדוד ביערות אלו זמן רב ואין כל גדר בין חלקה לחלקה אלא סימון קטן באדום על אחד העצים.

לינקס מעבירה סדנאות רבות בתחום, כל אחת מוקדשת לנושא אחר. יש את שבוע הבסיס, אותו עשיתי זה עתה, ויש עוד ידע רב: שלושה שבועות של הכנת קשתות. שלושה שבועות של מיומנויות צייד (ופירוק בע"ח גדולים), שלושה שבועות של עיבוד עורות והכנת בגדים, סדנת דייג, סדנת שלג וחורף, סדנאות ליקוט ועוד ועוד. מי שרכש מספיק ידע וכלים (אצלה או במקומות אחרים), יכול גם להצטרף ל Stone Age Project שזה כבר עליית מדרגה של ממש: מדובר בכמה שבועות של שהייה בטבע, אך ורק בביגוד ובכלים קדמוניים. היינו, הטמעות מוחלטת וחזרה לעבר באופן מלא ועמוק. עוד על זה, אולי בפוסטים הבאים.

חזרה לקורס הקטן שלנו. הבסיסי. רק שבוע. רק טעימה.

ביער שליד החווה ישנו (כל אחד מעשרת המשתתפים הקים את אוהלו בפינת יער אחרת, לא רואה את האחרים, בשקט מלא), ובקרחת שלמרגלות העצים הוקמה סככת ברזנט זמנית, תחתיה ישבנו והקמנו מדורה ושם למדנו חלק גדול מהזמן. בשאר הזמן שוטטנו ביער ללקט פטריות, כמו גם בלובריז וקרמבריז וסוגים אחרים, או ישבנו לפרק עצים עם גרזן ולגלף משהו מהפיסות, לארוג חבלים מקליפות עצים, לתרגל הדלקת אש או לשחק בפילוח אבני צור, לעבד עורות ולסתת עצמות. ננסה להרחיב תיכף.

כל מיומנות קדמונית, קטנה כגדולה, היא שער לעולם שלם של מומחיות, ודורשת תרגול ונחישות. ואינספור צעדים מקדימים, שכל אחד מהם דורש מיומנות כשלעצמו.

הנה דוגמא: ודאי שכבר ראינו כולנו באיזו תכנית טלויזיה כיצד איזה מומחה השרדות מצליח להדליק אש עם קשת-אש, וחשבנו אולי "מה הבעיה". אז חשבנו.

איך הטכניקה עובדת? יש קשת קצרה המסובבת מוט עץ קצר (כ 20 סמ), המתחכך על שקע בלוח עץ שטוח. בנקודת החיכוך נוצר חום ועשן ולאחר די זמן ומאמץ: גם גחלת, וממנה, עם עוד עזרה טובה, עדינות, הרבה נשיפות ולא מעט חומרי בעירה עדינים שיש ללקט, אולי גם להבה ומדורה. אבל לפני שניגש אל טקס ההדלקה, ראוי שנעצור רגע ונחשוב: כיצד זה השגנו קשת מעץ? וכיצד ייצרנו את הלוח ואת ה spindle (אותו מוט עץ קצר ומסתובב)? ואת החבל לקשת מאין? הטבע הרי לא מצמיח לנו קשתות, מוטות, קרשים או חבלים. ביער ראיתי רק עצים ושיחים ואבנים. והרבה גשם.

התחלנו מההתחלה ממש. לקחנו אבנים ולמדנו לזהות אבן קשה מאבן רכה, ובעזרתה, ולאחר די מכות נמרצות, הצלחנו לעשות שקע באבן הרכה יותר. האבן עם השקע תשמש אותנו כדי להחזיק את ה  spindle. זה, יחסית, קל ופשוט.

אבן אחרת, שגרעינה עשוי צור, למדנו לפלח כך שייווצרו ממנה פיסות דקות יחסית (זו תורה שלמה החייבת התמסרות אל האבן, שליטה במהירות ובכוח המכה, בזווית הנכונה ובהטיית האבן). בשלב הבא, עם קרן אייל קצרה המשמשת כ"פטיש קל", שברנו את חוד האבן שוב ושוב משני הכיוונים לסירוגין, עד שנוצר לנו להב משונן, מעין "מסור" עשוי אבן. יצאנו אל היער ועם מסור-האבן הקטן שלנו, כרתנו ענפים חזקים וגמישים דיים לשמש כקשת. אבן-המסור התגלתה ככלי יעיל מאוד גם כדי לקלף אותם מהקליפה.

לאחר מכן צריך חבל, כי בלי חבל אין קשת. לטובת הניסיון השתמשנו בחבלים מוכנים, אבל בהמשך השבוע הכנו גם חבלים של ממש מחומרים שונים (רצועות עור, שורשי אשוח, קליפות עצים, ועוד. על זה בהמשך). והופ, הנה לנו קשת. עכשיו עוד היה נחוץ בסיס ו spindle. וחומרי בעירה.

לקחנו בולי עץ שנשמה טובה כבר כרתה עבורנו ביער, ועם גרזן (הבאתי מהבית), פילחנו את בולי העץ לפיסות. מאחת, שטוחה יחסית, הכנו בסיס. מפיסה אחרת, עם עוד כמה מכות נמרצות והרבה סבלנות - מוט עגול קצר. השתמשנו בגרזן וסכין לקיצור תהליכים. מי שרצה, הוזמן לעשות זאת עם חודי האבן שפילחנו. זה עובד, זה רק יותר איטי. העבר לא נותן הנחות לאיש...

ואז יש להתחיל ללמוד את טכניקת ההדלקה. איך מסובבים, ואיך אוחזים, ואיך כורעים מעל הלוח, ואיך נושפים. קשה, חביבי. ולהתבונן: האם העץ רך דיו, או אולי הוא קשה מדי. האם הוא טרי או יבש. אולי שהה על האדמה הלחה? אולי ספג לחות או גשם. האם הבסיס והסביבון עשויים מעצים שונים? האם הקוטר דק מדי או שמא עבה מדי. מה עם הבסיס, אולי הוא רחב מדי? האם גודל המיפתח של החריץ בלוח מתאים (יש לעשות חריץ דרכו אמורה הגחלת ליפול מטה, על מנת להמשיך בהדלקת האש), או אולי הוא צר מדי ואז הגחלת "נתקעת" או רחב מדי, ואז היא מתקררת? הכל נראה טוב? אז קדימה, לעבודה.

התחלנו להזיע. הדלקת אש דורשת מאמץ רב מאוד, והמון המון מיומנות. אחרי שעה אנו מגלים שהעץ שלנו רטוב מדי. זה לא יידלק ככה. או שהוא בסדר, אבל חומרי הבעירה שהבאנו רטובים. גם כך זה לא יידלק. או שנשפנו חזק מדי. או חלש מדי. ואז מרוב ניסיונות נשבר כבר הבסיס. ואז החבל נקרע. ויש לצאת אל היער ולהכין מחדש את הקשת. ושוב את הבסיס. ואת החבל. ומהתחלה.

ולאחר כל הדברים הללו, כשנדלקת האש סוף סוף, הרי זו חוויה עילאית, מרוממת, כזו שמציפה אותך. כמו בהבדלה אנו מברכים: ברוך בורא מאורי האש. כי האש היא בריאה חדשה.

 

הדלקת אש בשיטה קדמונית היא הרגע המדויק בזמן בו האדם הבין את הטבע והפך את עצמו לחלק מתהליך הבריאה (ואחרי כמה מאות אלפי שנים: גם לחלק מתהליכי ההרס של הטבע).

האש היא הראשית, היא הכח המניע, היא המחסה והבטחון והבישול וטיהור המים והכנת הכלים והשרידות עצמה.

מי שיוצא לטבע ושולט באש, לא ימות.

לו יש דבר אחד בלבד עליו אמליץ לכל אדם: הוא להדליק את האש, ואפילו רק פעם אחת.

כשאנו מדליקים את האש מאפס המוחלט, בטח בסביבה רטובה וקרה, אי אפשר שלא להתמלא הערכה כלפי התושיה, הנחישות, המקצועיות, המיומנות, העצמאות והתקווה שהיו חלק מהאנשים הקדמונים ההם, תכונות שאיבדנו בדרך. כל אדם קדמון היה יודע לעשות זאת. כל אדם קדמון התמודד עם התסכול, הקושי, והסיזיפיות הנוראית של יצירת האש שוב ושוב, וזה מה שיצר אותנו, את בני האדם. האש עיצבה ושינתה אותנו לנצח (נפטרנו מהפרווה ומהלסת הענקית של הקופים, למשל) אבל אולי יותר ממה שהאש שינתה אותנו – תהליך הדלקת האש הוא הוא זה שחישל אותנו. הוא שיצר את האדם המתמיד, המתבונן, הלומד, הממשיך למרות הקושי. אדם המנצח.

מעט מאוד אנשים מודרניים אוחזים בתכונות הנפלאות הללו, שאולי היו פעם נחלת הכלל.

 ***

בפוסט הבא: מה עוד למדנו, מה אוכלים, כיצד זה רלוונטי גם לחיים שלנו היום, וכיצד תעשו גם אתם. 

ובינתיים ספרו: האם הדלקתם פעם אש?  

שירותי הפאר של לינקס

By Dael with No comments

למה פוגשים בעיקר אנשים טובים על השביל?

 אתם כבר יודעים שאנו אוהבים מאוד לטייל בהרים, והנה כעת אנו שוב, עשרה ימים בדולומטים, חורשים פסגות. 

אנו חוזרים אל ההרים שוב ושוב, עונה אחר עונה, לפעמים כטרק, לפעמים כטיולי יום, והעיקר לצאת אל הטבע. אנו מוצאים עצמנו מתנשפים בעליות, מזיעים בשבילים, מתפעלים בפסגות ומחייכים כל הדרך. בין לבין פוגשים עוד אנשים הצועדים כמונו במשעולי ההרים, ואיכשהו תמיד, בארץ או בחו"ל, אנו נהנים מהמפגש האנושי. אנשים מברכים אותך לשלום, ומחייכים ואתה יודע שאם תזדקק לעזרה, יהיה מי שיציע אותה. כאילו רק אנשים טובים הם אלו הצועדים בהרים.

וחשבתי לעצמי למה. למה יש לי תחושה שרוב המטיילים, ויהיו הם ישראלים, נורבגים, גרמנים או איטלקים, בקלות ואולי בעולם אחר היו יכולים להיות חברים שלי. 

 אז למה? הנה כמה מחשבות::

1. צניעות. כשאתה פוגש בטבע במלוא עוצמתו, אין לך ברירה אלא לזכור מאין באת ולאן אתה הולך. אנו זעירים וקטנים מול ההרים והנהרות והימים והעמקים. הטבע ממלא אותך צניעות וענווה, ואולי בשל כך אנשים המלאים בעצמם לא מצליחים לצאת אל הטבע.

2. חלופיות. הטבע פה מזמן. אנו רואים את שברי הבליה של הסלע, את הערוצים שמים חתרו בהם לאורך מיליוני שנים, ואיננו יכולים שלא לזכור את עובדת היותנו בני חלוף מול הטבע העצום והנצחי. ואולי מחשבה זו מאיימת על אנשים האחוזים מדי בהווה של עצמם. 

3. שליטה. לצאת אל ההר זה לבחור שלא להיות בשליטה. אדון מזג האוויר יחליט עבורך אם ומתי יפתחו ארובות השמים, ואם יהיה חם מדי, ואם תהיה מפולת, ואם תחסם הדרך. לצאת אל הטבע הוא גם להתחבר אל הכאוס ולדעת שאנו לא אוחזים בהגה. יש אנשים שאינם יכולים לסבול זאת.

4. הקרבה. לטפס זה קשה. הטבע דורש מאיתנו מאמץ וזיעה, הקרבה ומחיר כדי לשוב ולהתחבר אליו. הוא לא ממתין לנו במזגן של הקניון ולא מאפשר קיצורי דרך. אבל בסוף הדרך מחכה פרס. ההליכה. הנוף. השלווה. אנו מעריכים אנשים המוכנים לעמוד באי נחת או מאמץ כדי להגשים את שאיפותיהם גם אם השאיפה היא רק להגיע אל ראש ההר. אבל לעומתם אנשים העסוקים רק ברווחתם ונוחותם, לעולם לא יצאו אל ההר.

5. פשטות. להר לא אכפת מה אתה לובש, היכן אתה גר ואיך נראה השיער הבוקר. כי זאת יש לדעת: אחרי כמה שעות צעידה, לא משנה איך התחלת את היום, השיער (למי שיש) יראה טוב פחות, תהיה מלוכלך ומזיע וצרוב שמש. יש אמנם בלי סוף גם אופנת טיולים אך זו מתרכזת בפונקציונלי ובנדרש. אך אנשים העסוקים כל העת באיך הם נראים ובמה אנשים אחרים חושבים על איך שהם נראים, אותם לא נפגוש על ההר. תודה לאל, אין תיקי טיולים של גוצ'י.

6. אהבה. אנשים שמטיילים אוהבים את הארץ והעולם והטבע. הם יוצאים לשם כדי להתמלא ולחוש את האהבה הפשוטה, הטבעית של האדם לסביבתו. אולי יש אנשים שאין בליבם פנאי לאהבה נוספת. 

יש כנראה סיבות נוספות למה לא כולם יוצאים אל הטבע. ומאידך ודאי שיש גם אנשים מעולים וטובים שלא מצליחים להתחבר לחוויה, וזה רק אני שלא מצליח להבין אותם. וכבר כתבתי בעבר שכל הדברים והמחשבות הללו אין הן הדבר האמיתי אלא רק השתקפויות של עצמי על עצמי.

כך או אחרת, צאו אל ההרים ואל המדבר ואל הימים והעמקים והנהרות, ויהיו אלו קרובים או רחוקים. הם לעולם ימתינו לכם שם, במרחק כמה דקות נסיעה או כמה שעות טיסה, לא באמת משנה. הם שם, מחכים לכם.

צאו אל הטבע.

זו חופשה זולה (אין מה לקנות), יפהפייה, ובעיקר: כזו שתישאר איתכם לתמיד.

דעאל 

By Dael with No comments

איפה תיק הנכסים של הציבור לעומת התיק הפרטי שלכם?

 

לפני שבוע פרסמתי כאן פוסט עם המלצה פיננסית. אנשים שפוגשים אותי בחיים האמיתיים אמרו לי: שמע, רק ראיתי התגלגלו לי העיניים. הגזמת!

וואללה, אולי באמת התחלתי ישר עם פטיש כבד ובמאה קמ"ש, ובמקום זאת הייתי צריך להתחיל רק עם פעמון אזהרה. אתם יכולים להתייחס לגרף המצורף כאן כמו פעמון אזהרה ונורית סכנה עבורכם. ממש כמו שהיה לבולבול אקבולבול, למי שזוכר.

בניתי את הגרף הזה מהאקסל שפרסם השבוע (כמו בכל חודש) בנק ישראל. אתם יכולים להוריד ולשחק איתו בעצמכם – מידע על תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור. רוצה לומר: איפה הכסף.

מדובר במיפוי של הכסף של הציבור: הכסף שכולנו ביחד מחזיקים בבנק, בחסכונות, בהשקעות וכדומה. "כסף" בלבד, לא כולל בתים ונדל"ן וחברות. יש כסף, והרבה. כמעט 6 טריליון ש"ח (6000000 מיליונים). אם נחלק את זה במספר משקי הבית בישראל (בערך 3 מיליון), נקבל 2 מיליון ש"ח הון בממוצע לכל משק בית. אולי עדיין לא במשק בית האישי שלכם, אבל זה עדיין הרבה מאוד כסף שמסתובב במשק. לצערנו, זהו כסף עצל. 

זו התמונה של המדינה, וזו תמונה עגומה מאוד.

אם חלוקת ההון האישי שלכם היא באחוזים דומים, אתם (1) כמו הממוצע (2) זה גרוע מאוד לעתידכם הכלכלי.

למה?

כי לפחות 40% מההון של הציבור לא צומח כלל, אלא במקרה הטוב שומר על ערכו, ורובו אפילו נשחק אל מול האינפלציה. רק שליש מההון, ואפילו פחות, מוקדש ל"מנועי צמיחה" כלומר לשוק ההון, לבורסה (ורק שליש מזה בבורסה הישראלית, שמצבה כך נראה, עגום מאוד). זה אומר שהציבור מאפשר רק לחלק קטן מאוד מההון שלו לצמוח. כל השאר, עומד במקום – או אפילו נסוג לאחור.

אז מה ההבדל בתכלס, אתם שואלים, אם 30% מההון שלכם, לעומת אם היחס יהיה הפוך ו 70% ממנו יהיה בשוק ההון?

נניח שיש לכם במשק הבית 2 מיליון שח (כולל קרנות פנסיה, עוש וחסכונות שונים). זה כאמור הממוצע פר משק בית. ונניח שגם בעשרים השנים הבאות הבורסה האמריקאית תעשה בממוצע 9%  לשנה (תזכורת: זה הממוצע שלה ב 90 השנים האחרונות!!!). אתם הולכים לישון ואחרי עשרים שנה קמים ומגלים:

שמשק א', הישראלי הטיפוסי, השקיע 600,000 ש"ח בשוק ההון (שזה 30% מההון שלו) ועוד 1,400,000 במזומן ופקדונות של 1%. אחרי 20 שנה יהיו לו:  3,006,775 + 1,710,618 וסה"כ 4.7 מ' ש"ח.

לעומתו, משק ב', הישראלי החכם, השקיע 1,400,000 ש"ח בשוק ההון (שזה 70% מההון) ועוד 600,000 במזומן ופקדונות של 1%. אחרי 20 שנה יהיו לו:  8,414,816 + 733,577 וסה"כ 9.2 מ' ש"ח.

אז מי אתם? ישראלי טיפוסי או ישראלי חכם???

***

וכמו בשבוע שעבר - אני לא יועץ השקעות או מומחה משום סוג, ואין בדברים כל עצת השקעה, וכמובן שרמת הסיכון חייבת להיבחן אישית, במיוחד כי ביצועי עבר לא מעידים בכלום על ביצועי העתיד. הדברים מוגשים לכם באהבה כחומר למחשבה ובמטרה לעודד פתיחת תהליך של מחשבה ובחינה עצמית. 

אבל אנא: צאו לדרך וקחו אחריות!

By Dael with No comments

הטיפ הפיננסי הכי חשוב שאף אחד לא סיפר לי עליו עד גיל 50

לפני ההתחלה 

זהירות: זהו פוסט ארוך מהרגיל (אבל כזה העשוי להרוויח לכם הרבה מאוד כסף. מי אתם: מקדישים עשר דקות לקריאה, או חוסכים עשר דקות ולעולם לא תדעו? ולא, אין לי כאן שום אינטרס ואני לא מוכר כלום). 

איזה מין טיפ פיננסי זה? בעיני זהו טיפ פיננסי טוב לכולם: לאנשים באיזור גיל 50, המרימים משקפת ורואים מרחוק את הפנסיה, וגם לצעירים בגילם וברוחם, הרוצים להביט קדימה אל עתיד נהדר.

ראשית כל נזכיר את הטריוויאלי: אנו רוצים להרוויח כמה שיותר תשואה על החסכונות שלנו. הפוסט הזה עוסק במכשיר פיננסי שרבים לא מכירים, שיש לו יתרונות *עצומים* בטווח הארוך. המטרה של הפוסט הזה היא לחלוק ידע, ואולי להביא לכם תועלת. מבטיח שלא באמת מסובך. בכל מקרה: לאחר שתקראו, עשו את הבדיקות שלכם בעצמכם.

אזכיר: אני לא יועץ פיננסי ולא יועץ פנסיוני (ולא תזונאי ולא דיאטן ולא רופא). אני ממליץ פשוט לקרוא, ללמוד ולהבין יותר. האחריות שלכם. בעיני, ניהול ההון היא אחת המיומנויות הכי חשובות לאדם בעידן המודרני. אל תפקירו אותה בידי זרים. גם אם הם מחייכים ולובשים חליפה, ובטח אם הם סופרים שטרות מזומן בטיקטוק או מבטיחים תשואות. מאלו בירחו ומהר. האחריות על ההון תמיד מתחילה איפשהו, ואפשר להתחיל גם כאן. 

האם יש לכם קרן השתלמות IRA  מעבר לתקרה או שזה סינית? 

אני לא מכיר את המצב הפיננסי שלכם, ואני לא יודע כמה אתם חוסכים ואיפה אתם משקיעים את הכסף שלכם, אבל למרות זאת משהו אני יודע: כנראה שאין לכם קרן השתלמות IRA (בניהול עצמאי). יותר מזה: אין כמעט סיכוי שיש לכם גם קרן השתלמות *מעבר לתקרה* (מה זה ולמה זה כדאי, עוד מעט). אבל איך אני יודע שאין לכם? כי לפי נתוני בנק ישראל, יש בידי הציבור כיום 5.5 טריליון ש"ח של נכסים פיננסיים (מזומן, מניות, קרנות, קופות גמל ועוד), מתוך זה רק 17.5 מיליארד ש"ח נמצאים בקרנות IRA בניהול עצמאי. אם נעשה את המתמטיקה נגלה שזה פחות מ 0.3% מהכסף (ועוד פחות אחוז מהאנשים, כי בעיקר אנשים עשירים הם אלו המחזיקים הרבה כספים בקרנות IRA). רוצה לומר, מתוך כל 1000 קוראים, סטטיסטית, יש פה גג שלושה עם קרן IRA, ושלושתם כנראה בגבוה של העשירון העליון. אז נניח שאין לכם (ואם יש לכם, תרגישו חופשי לדלג. מצד שני, אם יש לכם, סימן שיש לכם אוריינות פיננסית גבוהה אז אולי תרצו להמשיך ולחדד אותה עוד).

קצת בייסיק: מה משפיע על התשואה שלנו לאורך זמן:

אבן הראשה של הצלחה וחירות כלכלית היא גובה החסכון השוטף שלנו, כלומר כמה אנו חוסכים מתוך כלל ההכנסות שלנו. החסכון נגזר ממפגש המיומנויות שלנו עם האופי שלנו: המיומנויות יעזרו לנו להשיג תגמול גבוה, והאופי יגדיר עד כמה אנו מסתפקים במועט. וכך, ההפרש בין ההכנסות לבין ההוצאות הוא החסכון החודשי. ככל שהוא יהיה גדול יותר, כך יצמח מהר יותר, וככל שיצמח מהר יותר, נוכל להגיע לחירות כלכלית מהר יותר. 

אז נניח שאתם חוסכים את המקסימום שאתם יכולים בחודש (כל מספר זוכה), עכשיו השאלה היכן ואיך להשקיע את החסכון הזה, כך שיניב לנו את המירב לאורך ציר הזמן. אפשר להשקיע בעסקים, בנדל"ן, בביטקוין (הי, כתבתי על זה ספרספר), בסחורות, במניות, באגרות חוב, ועוד. המילים להלן מוקדשות למי שרוצה להשקיע דרך שוק ההון. כיום שוק ההון מאפשר לנו להשקיע ישירות בכל אחד מהמכשירים לעיל. כן, אפשר לקנות אפילו נדל"ן בבורסה (וגם ביטקוין). 

מה משפיע על תשואת התיק שלנו?

• ביצועי הנכס הפיננסי (יהיה זה המדד, מניה, אגרת חוב, סחורה, ביטקוין וכו', או כל קומבינציה של אלו). השקעות "סולידיות" יתנו תשואה מתונה אבל בדרך כלל בטוחה יותר, השקעות "מסוכנות" יהיו, ובכן, מסוכנות או תנודתיות יותר... 
• דמי הניהול אותם אנו משלמים. אפשר להשקיע ולקנות תיק מניות דרך הבנק, דרך חברת ברוקרים, או דרך קרנות למינהן, וכל אלו מוצעות אצל חברות שונות, בארץ ובחו"ל. כל חברה גובה דמי ניהול אחרים. ככלל, דמי הניהול תמיד מפחיתים לנו את התשואה, ולעולם נשאף לדמי ניהול מינימליים.
• העמלות אותם אנו משלמים על הפעולות. כמעט כל פעולת קנייה או מכירה נושאת עמלת ביצוע. בדרך כלל כאחוז מסוים מהפעולה. עמלות אלו משתנות בין החברות, ובין המכשירים השונים. אנו רוצים להשקיע במקום בו עמלות הפעולה יהיו זולות, יחסית, כמובן.
• המס אותו נשלם (מס רווחי הון, מס יסף או פטור ממס. והאם יש או אין קיזוז של האינפלציה לפני תשלום המס. גם אם זה נשמע לכם סינית, תזרמו הלאה בלי פחד בינתיים). ככלל אין ארוחות חינם, והכלל הידוע הוא שישנם שני דברים בטוחים בחיים: מוות ומיסים. בהשקעות הון אנו מדברים לרוב על מס רווחי הון. זהו מס בגובה 25% על הרווח. למשל, קניתם מניה ב 100 ומכרתם ב 200? תשלמו 25 ש"ח מס רווחי הון. ואם ההכנסה השנתית שלכם (מעבודה, או ממקורות נוספים) גבוהה מאוד ועולה על כ 600 א' ש"ח בשנה, תשלמו עוד 3% מס יסף, וסה"כ 28% מס על הרווח. לעומת זאת, המדינה גם מאפשרת פה ושם הטבות חסכון הפטורות ממס כליל. קרן השתלמות למשל, פטורה ממס רווחי הון לכל ההפקדות עד לתקרה המותרת. אוקיי אוקיי, עוד פעם יצא קצת סינית. תרגום: אפשר להפקיד לקרן השתלמות עד תקרה של 20 א' שח לשנה (בערך, לעצמאי. לשכיר זה רק בהפקדה חודשית), וכל הרווחים שייווצרו מההפקדות הללו, יהיו לעולם פטורים ממס. עוד על זה בעוד כמה שורות. 
• עיתוי תשלום המס – ככלל, הרווחתם? שילמתם! היינו, את מס רווחי ההון יש לשלם מדי שנה. כלומר, אם יש לכם תיק מניות איפשהו, וביצעתם פעולות החייבות במס (מכירה של ני"ע למשל), גם אם הכסף עדיין בחשבון הבנק או הברוקר, הרי שעליכם לדווח ולשלם מס (רוב הגופים המוסדיים מבצעים את ניכוי המס וחישוב המס אוטומטית עבורכם). אולם, אם הכסף נמצא בקרן השתלמות או בקופת גמל, הרי שאין צורך לשלם מס עד למועד המשיכה מהקופה. המס נדחה עד למועד בו תחליטו למשוך את הכסף. מס נדחה הוא מתנה גדולה מאוד: הוא מאפשר לריבית דריבית לצמוח על ההשקעה. זו דרמה שתיכף נראה אותה במספרים.  

מה למדנו עד עכשיו? רק את הברור מאליו: 

אנו רוצים להשקיע במקום בו נשלם מינימום דמי ניהול ומינימום עמלות פעולה, נחויב במינימום מס רווחי הון או נדחה למקסימום את מועד חבות המס, וכל זאת על נכסים שיתנו תשואה מירבית. בארור.

אז בואו נכיר קצת יותר טוב מהי קרן השתלמות:

כולנו מכירים: קרן השתלמות היא אפיק חסכון לטווח בינוני (או ארוך) עם הטבת מס. בשש השנים הראשונות מפתיחת הקה"ש הכסף "נעול", אולם לאחר מכן הוא נזיל, גם אם תוסיפו כספים חדשים אל הקרן. גם אם תפתחו קרנות חדשות או נוספות, הן יכולות "לשאוב" את הוותק שלהן מהקרן הנזילה שלכם, כלומר אם כבר יש לכם קרן נזילה אחת, תוכלו בכל רגע לפתוח עוד קרן השתלמות - קרן שתהיה נזילה מ Day one 

• קרן ההשתלמות הוא האפיק היחיד הפטור לחלוטין ממס רווחי הון לפני גיל 60. זו הטבה נדירה במדינתנו מוכת המיסים. 
• יש קרן השתלמות לשכירים, ויש קרן השתלמות לעצמאיים. הן דומות מאוד, בהבדל אחד: בקה"ש לשכירים המעסיק משלם 3/4 מסך ההפרשה החודשית (ורבע מנוכה משכר העובד), ובקרן השתלמות לעצמאיים, העצמאי מפריש בעצמו את כל הסכום (ואין בוס). אבל ההטבה היא דומה מאוד. אם הפרשתם עד התקרה (כ 1500 לחודש, או חד פעמית כ 20 א' ש"ח פעם בשנה), אזי כל הסכום הזה, וכל הריבית והתשואה שתצמח ממנו, יהיו לעולם פטורים ממס.
• הכוח של קרן השתלמות (ושל כל חסכון כמובן), הוא הריבית דריבית. שאלתם עד כמה ריבית דריבית זו דרמה? תשובה: הרבה יותר. אם אפקיד 1500 ש"ח לחודש לקרן השתלמות כעצמאי, ואם אקנה בכל חודש אוטומטית תמיד S&P500 (זהו מדד המניות האמריקאיות המובילות, שעשה בממוצע ב 90 השנים האחרונות כ 9% לשנה), ואעשה זאת במשך 30 שנה, מה יקרה? נניח שהמדד האמריקאי ימשיך בהרגלו ויעשה כ 9% לשנה גם ב 30 השנים הבאות. סביר. הרי שלאורך 30 שנה תפקידו אל הקרן כ 500 א' ש"ח, אבל תצברו בה הון של כ 2,700,000 ש"ח. היינו בתרחיש המצוין הזה, לאורך 30 שנה צברנו רווח של 2,200,000 ש"ח שכולו פטור ממס. זהו חסכון של לפחות 550 א' ש"ח במס. וזה רק אחרי 30 שנה. מה יקרה אחרי 40? 
• לכן קרן השתלמות כדאי (1) לפתוח ולהתחיל להפקיד אליה כספים מוקדם ככל הניתן (2) להפריש אליה את המקסימום המותר עד התקרה (3) עצמאיים: אם אפשר, עדיף להפקיד זאת כבר בתחילת כל שנה וכך להרוויח את התשואה שתעשה הקרן במהלך השנה (4) הכי חשוב: לא לפדות את קרן ההשתלמות לעולם! שום דבר לא שווה את הויתור על הריבית דריבית הפטורה ממס שמאפשרת לכם קרן ההשתלמות. עבדכם כמובן עשה את הטעות הזו בעבר ופדיתי את כספי הקה"ש שלי כמה פעמים לכל מני דברים חשובים ביותר כמו שדרוג רכב או חופשה. זו טעות קשה. כל כסף אחר מכל מקור יהיה כדאי וכלכלי יותר לעומת ויתור על המשך צמיחה הפטורה לעולם ולחלוטין מכל מס. אם לא הבנתם, אכתוב זאת שוב: אל תפדו את קרן ההשתלמות שלכם. אף פעם. אם לקחתם מהפוסט הזה רק טיפ אחד, שיהיה זה זה. כמו שאמר ביידן: Don’t. 
• מיד כשאתם עצמאיים תפתחו קרן השתלמות לעצמאיים. גם אם אתם עוסק פטור, וגם אם המחזור הוא רק כמה מאות שח בשנה, גם אז אתם זכאים לקרן השתלמות כעצמאיים. לא שואלים אף אחד. את תקרת ההפקדה אתם מכירים וכבר דיברנו כמה זה כדאי.
• נזכיר: עצמאי הוא לא רק עוסק מורשה (היינו, שמוציא חשבוניות, משלם מע"מ ומשלם מקדמות מס). אפשר גם להיות עוסק פטור. עוסק פטור הוא מי שהמחזור השנתי שלו מהעסק הקטן הוא פחות מ 120 א' ש"ח (פחות או יותר, אל תתפסו אותי על השקל). גם אם אתם צופים שתוכלו להכניס מהעסק הקטן שלכם רק 1000 ש"ח בשנה (למשל, מכרתם עוגות בימי שישי, עשיתם בייביסטר, או נתתם הרצאה בשנה בתשלום), אתם יכולים להיות עוסק פטור. עוסק פטור, אגב, דורש מעט מאוד התעסקות פיננסית. אפשר להגיש את כל הדוחות הנדרשים למס בעצמכם, המדינה מאפשרת להכיר 30% מהמחזור כהוצאות מוכרות גם ללא איסוף קבלות, ואין התחשבנות מע"מ (כי לא משלמים ולא מזדכים עליו), והכל קל. כן, תשלמו על ההכנסה הנוספת מס, אבל היי, זה בסדר, הלא קיבלתם הכנסה נוספת, גם אם קטנה. 
• בקרן ההשתלמות, על פני כמה עשורים, עשוי להצטבר סכום לא מבוטל. אבל מה נעשה ואללי, גם לשכירים וגם לעצמאיים ישנה תקרת הפקדה המותרת למס. הנחת עבודה היא שאתם חוסכים יותר מאשר 20 א' ש"ח בשנה שהיא תקרת קרן ההשתלמות, או שאתם *יכולים* לחסוך יותר מכך. זה סביר. מה גם שאם אתם שכירים אזי יורד לכם רק 500 ש"ח בחודש לקרן ההשתלמות. מה הסיכוי שאתם לא יכולים לחסוך יותר מזה? כיצד אם כן תחסכו את שאר ההון שלכם? או, הנה אנחנו מתחממים. 

קרן השתלמות מעבר לתקרה (לעצמאיים) - מתחילים

את המילים הבאות כדאי לקרוא גם אם אינכם עצמאיים כיום. 

ראשית, בעיני, כדאי מאוד להיות עצמאי (תמיד) מסיבות רבות כמו הגדלת מקורות ההכנסה, עמידות גבוהה יותר (כי תמיד אחד הערוצים יניב משהו), חיזוק שריר העצמאות, והגדלת היכולת שלכם לשרוד בעולם. גם ענייננו הקטן כאן – קרנות השתלמות מעבר לתקרה – הוא סיבה טובה דיה להיות (גם) עצמאי. קה"ש מעבר לתקרה זה פטנט שכדאי אם אתם עצמאיים, זה כדאי גם אם אתם שכירים המגיעים לתקרת ההפרשה בקרן ההשתלמות (כלומר, שמשכורת הברוטו שלכם היא מעל 15 א' ש"ח), ובוודאי כדאי אם אתם שכירים שהמעסיק לא מפריש לכם קה"ש כלל. בכל המקרים הללו אתם לא מנצלים את כל ההטבות שהמדינה מאפשרת לכם, הטבות שלאורך ציר הזמן עשויות להיות שוות כסף רב. מאוד.

אבל רגע: הלא כבר יש לי כבר קרן השתלמות כשכיר? אתה רוצה לומר שאקבל את הטבת המס (פטור ממס רווח הון) פעמיים, גם בקרן כעצמאי מעבר לתקרה? ובכן: התשובה היא... לא! תקרת ההפקדה היא לא פר קופה אלא פר אדם. לכל אחד מאיתנו יש פטור אחד בלבד. אז למה כדאי לנו קרן השתלמות כעצמאיים מעבר לתקרה אתם שואלים? ובכן, חברים, כאן מתחיל הקסם...

מילה מקדימה על שיטות חסכון

רבים רוצים לחסוך לדירה. או למשהו גדול בעתיד, או סתם, כדי להגיע לחירות ועצמאות כלכלית (כלומר, הקטנת התלות שלנו בעבודה). לא משנה מה הצורך שבחרתכם, ומה מכשירי ההשקעה לכך, עדיף לחסוך באופן שיצמצם למינימום את המס ולכן יגדיל את פוטנציאל הצמיחה. דאאה #2. אז כמו רבים אחרים, אולי החלטתם גם אתם לנהל את החסכון בתיק השקעות עצמאי. יפה מאוד. אני ממליץ לעשות זאת אך ורק בקרן השתלמות כעצמאי IRA מעבר לתקרה. באופן זה תהנו גם מחירות מוחלטת באופן ניהול ההשקעות, גם בעלויות ועמלות נמוכות מאוד, וגם תהנו מדחיית מס בעת ביצוע הפעולות. זה מושלם וקסום ומטורףףףף לגמרי שרק 0.3% מהכסף (והרבה פחות אחוז מהאנשים) עושים זאת. החדשות הטובות שאתם יכולים לעשות זאת כבר מחר, ובקלות. זה לא קשה בכלל, זה דווקא קל.

מהי קרן השתלמות מעבר לתקרה 

קרן השתלמות מעבר לתקרה היא מוצר נפרד, אחר ושונה מקרן השתלמות רגילה. בעוד שקה"ש רגיל מוגבל בתקרת הפקדה שנתית ופטור לעולם ממס, הרי שלקה"ש מעבר לתקרה יש שני מאפיינים אחרים: א. אפשר להפקיד אליה כמה כסף שרוצים. אין לזה כל תקרה (כלומר יש תקרה, שהיא 5.95 מיליון ש"ח הפקדה לכל היותר. אני מקווה שזה לא מעט מדי עבורכם 😊). ב. אין פטור ממס אבל כל זמן שהכסף בקרן, אין חבות מס, כלומר המס נדחה עד לקץ הימים בו תחליטו למשוך את הכסף או חלקו. 

רוצה לומר, אם אתם תפקידו את החסכון העודף שלכם בקה"ש מעבר לתקרה, תוכלו להפקיד כמה שתרצו ותוכלו לעשות כמה פעולות שתרצו ועדיין להנות מדחיית מס. תוחלת הרווח כאשר המס נדחה לעומת מס המשולם מדי שנה היא עצומה (בהנחה שמדי פעם עושים פעולות בתיק, או לפחות שומרים את הגמישות לעשות פעולות אם צריך, וללא כל חשיפה של מס). הנה כך נראית שורת הרווח בלבד בהפקדה שנתית של 20 א' ש"ח בלבד לאורך 30 שנה, בהנחת תשואה של 9%, אם יש חיוב מס הון כל שנה, וכשהמס נדחה. הבדל של מיליון שקל.  

מאפיינים שווים במיוחד של קרן השתלמות מעבר לתקרה בניהול עצמי IRA

• אפשר לפתוח קה"ש מעבר לתקרה בכל בית השקעות, אבל אפשר גם כקרן בניהול עצמי. IRA. 
• לעומת כל מוסד אחר, בקה"ש בניהול עצמאי מעבר לתקרה תשלמו דמי ניהול דמי ניהול של 0.35% -0.25% (תלוי בחברה וגובה ההפקדה), זאת לעומת דמי ניהול של 0.8% ואף יותר בכמעט כל קה"ש אחרת. זה שליש העלות. שליש עלות על פני חיים שלמים זה הרבה הרבה מאוד כסף. זה כמובן יגדיל בהתאמה את התשואה.
• בנוסף, בקה"ש מעבר לתקרה בניהול עצמאי אפשר להשקיע בכל אפיק שרוצים. אפשר לקבל חשיפה ל S&P500, לביטקוין, לנפט, לשוק המניות הישראלי או האמריקאי או הסיני. אפשר לתעשיות מסוימות, אפשר לנדל"ן (קרנות ריט ועוד דרכים). היא לא מגבילה אתכם כמעט כלל בסוג ההשקעות, היא לא מגבילה אתכם בסכום, היא הכי זולה שיש מול כל חלופה, והיא מחסנת אתכם מתשלום מס על הרווחים, גם אם עשיתם פעולות של קניה ומכירה. מעט מאוד אנשים עושים זאת, אולי  כי הם מפחדים לנהל את בעצמם את הכסף, אולי כי חלקם סבורים שזה מסובך, אולי כי אמרו להם "זה לא כדאי". אני מבקש מכם לשקול זאת שוב. אם בארץ רק 0.3% מכספי הציבור מנוהלים עצמאית, אז לשם השוואה בארצות הברית זה קרוב ל 30% מהכספים. כן, כל אמריקאי סביר מנהל את כספי הפנסיה שלו בעצמו. וכאן אנו לא מבקשים לנהל לבד את כספי הפנסיה (למרות שגם זה אפשר, ועל זה, אולי פעם פוסט נפרד), אלא אנו מבקשים לנהל את החסכון העודף שלנו. 
• בום!
• עוד פטנט שכדאי לדעת: כשתחליטו שאתם רוצים לפדות את הכסף מהקה"ש שמעבר לתקרה (או את חלקו), תשלמו כמובן את מס רווחי ההון היחסי, אלא שזה יהיה מס ריאלי בלבד! כלומר, בניכוי האינפלציה. נניח שחסכתם עשור, והאינפלציה היתה 3% בשנה, אזי תפחיתו את גובה האינפלציה מחבות המס שלכם, כלומר בפועל תשלמו הרבה פחות מ 25% על הרווח שצברתם בקרן. לא רע...

איפה פותחים קרן השתלמות מעבר לתקרה בניהול עצמי IRA

• בגלובלנט או במיטב דש - עשו בעצמכם בדיקה והשוואה, התמקחו ותראו ישועות.  

שיקולים של צעירות, נזילות, והון זמין

הכל טוב ויפה אם אתם כבר אנשים שיש להם קרן השתלמות אחת לפחות נזילה, שנצבר בה הון, ויש לכם עוד הון משמעותי שאפשר להעביר לקרן השתלמות כעצמאי מעבר לתקרה ב IRA. אבל מה אם אין לכם?

• אם אתם צעירים, יתכן ועדיין אין לכם קרן השתלמות "רגילה" בכלל. יש הנרתעים מלפתוח אחת, במחשבה "מה אני צריך להפקיד לקה"ש, הרי הכסף שלי יהיה נעול שם לשש שנים!". ובכן, זה נכון, אבל שש שנים עוברות מהר. זהו שלב קצר (בחיים) וזה חולף. מאידך, התועלת של קה"ש כה עצומה שחובה, ממש חובה, לפתוח אותה מוקדם ככל הניתן בקריירה שלכם (בין כשכירים, ובין כעצמאיים), ולהפריש אליה את המקסימום המותר, היינו עד התקרה. 
• אגב, צעירים: אם המעסיק שלכם לא רוצה לתת לכם קה"ש (אחרי הכל, זכותו. זו הטבה לעובד, העולה למעסיק עוד כסף), כדאי בעיני לעשות מו"מ ואף לוותר על חלק מהשכר לטובת קבלת קה"ש. התועלת לטווח הבינוני והארוך עולה בהרבה על השכר שתוותרו עליו, ולמעסיק זה לא משנה – הוא יוציא את אותו הסכום בדיוק.
• בקיצור, אם זה עתה פתחתם קרן השתלמות, או שאין לכם עדיין קה"ש נזילה (כלומר בת שש לפחות), אין צורך למהר ולפתוח גם קרן השתלמות כעצמאי מעבר לתקרה. למה? כי אתם לא רוצים לסגור הון משמעותי לשנים, אם אין חובה לכך. זה לא אומר לא לחסוך או לא להשקיע. אלא לחסוך ולהשקיע ופשוט "לגשר" על הזמן עד שהקרנות שלכם תהינה נזילות ותוכלו אז לפתוח גם קה"ש מעבר לתקרה, שתהיה כאמור נזילה לגמרי מיומה הראשון.
• מה נעשה? קל: את עודפי החסכון נשקיע בתיק בניהול אישי או בקופ"ג להשקעה או בכל מכשיר שמאפשר לנו נזילות, שדמי הניהול שלו נמוכים יחסית, ונשתדל *שלא* לבצע פעולות מכירה אלא רכישה בלבד (לא נחויב בשום מס עד למכירה). אחרי כמה שנים כאלה כבר תהיה לנו קרן השתלמות נזילה ואז נוכל לפתוח קה"ש מעבר לתקרה בניהול עצמאי, ולהעביר אליה את החסכונות כולם. טא-דם (ולזכור שבעת העברת הון מתיק בניהול עצמאי לקרן השתלמות שמעבר לתקרה יהיה חיוב במס כי זה כמו מימוש). 
• זה גם טוב כי על פי רוב יש מינימום לפתיחת קה"ש בניהול עצמאי. כמדומני כ 90 א' ש"ח בגלובלנט. יותר במיטב דש אבל כדאי לבדוק מולם. בכל מקרה, אם תחסכו כמה שנים, יהיה לכם את ההון הזה. ואם אין לכם, אולי הגיע הזמן לחסוך יותר באגרסיביות (=להגדיל את ההכנסות, ובעיקר לצמצם את ההוצאות). 

שורה תחתונה ואמל"ק ביחד:

פתחו קרן השתלמות מיד. אם כבר עשיתם זאת ואתם מצליחים בכל חודש לחסוך יותר מאשר עלות ההפקדה החודשית בקרן ההשתלמות "הרגילה" שלכם (כשכיר או כעצמאי), ואם אתם משקיעים את הכסף הזה בתכניות חסכון, בבנק, בקרנות כאלו ואחרות, בתיקים מנוהלים או מנוהלים עצמאית או בכל דרך, אתם כנראה משלמים יותר ממה שאתם צריכים, וחשופים למס גבוה ממה שצריך. לכן כדאי מאוד לבדוק פתיחת קרן השתלמות לעצמאיים מעבר לתקרה בניהול עצמאי, להעביר לשם את ההון ולנהל את כל הטוב וההשקעות, שם. תודו לי אחר כך.

והנה בתרשים זרימה: 

שתהיו לי בריאים, שתחסכו הרבה, ושתרוויחו המון,

דעאל

By Dael with 13 comments

פודקאסט על טרקים, מחשבה סטואית, תפריט קדמוני ומשמעות החיים

הי חברים, 

בתחילת השנה היה לי הכבוד להתארח בפודקאסט "מה לעזאזל קורה פה", המוגש על ידי תומר אביטל ואמיר הררי, והעוסק, כמה מפתיע במשמעות החיים. 

מסתבר כי גם תומר וגם אמיר קראו את "הסוד הקדמוני", התחברו לדברים, והרגישו כי זה נוגע באיזשהו מקום עמוק ואותנטי, ועל כך שוחחנו. היתה זו שיחה נעימה ומעניינת שגלשה הרחק מעבר לתזונה. שוחחנו בין היתר על מה תפקידנו כאן בעולם, מהם התרגולים הנפשיים שיכולים לתמוך בנו בעת קשה זו, סיבות ודרכים מומלצות לצאת אל ההרים ולהתחבר לטבע, ועוד.

מוזמנים לשמוע, לשתף ולהגיב. 

דעאל

By Dael with No comments

מחשבות לט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות

מכל החגים והמועדים שיש לנו בלוח השנה, ט"ו בשבט הוא יחיד ומיוחד. אין לו מאכלים ואין בו חופשות, אין לו תפילות ואין בו ארוחות משפחתיות. אבל מה שיש לט"ו בשבט, שאין לאף חג אחר, הוא התמימות. כי כשאומרים ט"ו בשבט נזכרים בגן, ובטיול מלא בוץ במגפיים, בירוק ובגשם ובשלוליות ובמטריות. בפירות יבשים. בפלקט עם ציורי עצים. עבורי, ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ולא פחות מזה, הוא חג הטוהר והתום של הילדים ההולכים בטור לנטוע שתיל ושיר בליבם. והנה ט"ו בשבט שוב הגיע, אך מה לגבי התמימות.

דומה שמאז אוקטובר איבדנו כולנו, כפרטים וכחברה, את שאריות התמימות ששרדו את הגן. קשה לנו להרים את הראש, להתבונן ולהנות שוב כילדים מקסמו של הטבע, מיופיה הפשוט של הארץ, מההאחזות העיקשת של עץ סחוף רוחות באדמת טרשים. אנו מלקקים את פצעינו והעצים, הם עדיין עומדים במקומם כמו שהדבר אינו נוגע בהם, מחרישים, והברושים זקופים בשורותיהם בשולי בתי העלמין.

האדם עץ השדה נכתב בספר דברים, בפסוק סתום, ונתן זך פירש והרחיב אותו לשיר שהפך להמנון של אבל.

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה:

כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ

כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע

וֲאָנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה.

 

ט"ו בשבט לא צריך להפוך ליום של אבל, אבל הוא ההזדמנות שלנו לעצור רגע, להוריד הילוך, ולחפש את התמימות העצית, הראשונית הזו. את האיטיות של הצמיחה, את ההתחדשות המופלאה של הטבע, את השקט השורר במעלה ההר.

שני ספרים עולים בראשי כדי ללמוד מעט על ט"ו בשבט. האחד קשה וארוך, האחר קל וקצר, ושניהם נפלאים ממש.

*החיים הנסתרים של העצים* מאת פטר וולבן הוא ספר שכתב יערן מסור, המתאר באהבה וברגישות אין קץ את העולם הנסתר של העצים. כיצד הם מתקשרים וכיצד הם שותים, מתי הם בורחים ועם מי הם מתחברים. זהו ספר הפותח צוהר לעולם האילם הזה, על מורכבותיו וסודותיו. ספר נהדר ומרענן בפרקים קצרים ומחכימים ומרגשים.

The over Story** הוא רומן עב כרס, של הסופר הנהדר ריצ'רד פאוורס, ואני יכול לומר שהוא אחד הספרים הטובים שקראתי מעודי (וקראתי הרבה). הדמויות ברומן הן רק קישוט לגיבורים האמיתיים שלו: העצים. בדומה לספרו של וולבן, גם הספר הזה מלמד אותנו על המורכבות, הסוד והיופי של העצים העתיקים. זהו ספר שפתח בפני עולם חדש של הבנה והתבוננות בטבע, ובעצים בפרט. מי שקורא אנגלית, מומלץ מאוד.  

ואולי דוגמא קטנה למחשבה לסיום:

ישנו גזע חייזרי אי שם בחלל, שפועל במהירות פי אלף מאיתנו: חושבים מהר פי אלף, מדברים מהר פי אלף, זזים מהר פי אלף. והגזע הזה הגיע לביקור בכדור הארץ. הם נחתו פה והתבוננו, ואחרי כמה שניות, חזרו כלעומת שבאו. כי לא היה פה מה לראות, בטח שלא חיים תבוניים. מבחינתם, הכל פה דומם. אנחנו אבנים דוממות עבור יצורים הנעים במהירות פי אלף מאיתנו (נסו פעם להקשיב להקלטה של מישהו במהירות 0.5. זה בלתי נסבל. כל כך לאט. עכשיו תחשבו מה זה היה במהירות 0.0001). כמו החייזרים הללו, כך גם אנו מול העצים. הם מתקשרים, והם נעים והם משתנים, רק פי אלף יותר לאט.

זה לא שהעצים לא מדברים, כותב ריצ'אר פאוורס, זה אנחנו, שלא יודעים להקשיב.

 

שנלמד להקשיב, שנשמור על התמימות, ושנזכה לט"ו בשבטים שמחים יותר,

דעאל

By Dael with No comments

חמישה דברים שלמדתי מאז ה 7 לאוקטובר

לא כתבתי פה הרבה מאז השתנו חיינו. אולי כי הרגשתי שעוצמת האירועים גדולה מכל אחד מאיתנו, והקול הבודד ייבלע ברעש הגדול. ואולי כי לא באמת חסרים פרשנים...
אז שתקתי. אבל המציאות לא עצרה ונהר התחושות לא שקט. הנה בכל זאת, חמישה דברים שלמדתי מאז:

בהירות. אומרים שהערפל שייך לקרב, אבל אני חושב שדווקא המציאות היומיומית, המשעממת, היא זו שבדרך כלל טובעת בערפל. ביום אחד של טבח נוראי התעוררנו לגלות שאין עוד ערפל ושאנו רואים באופן ברור וצלול איפה אנו נמצאים. בבהירות נוראה ומצמיתה גילינו מי מולנו. מי הטובים ומי הרעים. מה הוא אח ומה הוא אויב. מי היא גיבורה ומהו אומץ. המלחמה ניקתה מעינינו את דוק הרומנטיקה ואת שכבות ההכחשה והרציונליזציה. התבהר לי ולנו שוב, וביתר שאת, שעל חרבנו לנצח נחיה. שאין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו. שאין לנו על מי להיתלות, אלא זה בזה בחיבוק אחים. כל יום מאז ה 7 באוקטובר הוא יום בהיר בו אנו רואים במבט אחד מפסגת החרמון ואצבע הגליל דרך מעבר רפיח ועד ים המלח ואילת. אנו רואים בבהירות את המדינה כולה, ואין בה עוד חלקים אחרים, זרים, מנוכרים. כל הארץ הזו היא אנחנו, ואנשים אחים אנחנו, וגורל אחד גורלנו, ושכם אל שכם אנו הולכים. הבהירות היא מקור לעוצמה, ואני חש בעצמותי שבהירות זו לא תכהה.

צניעות. בצד הבהירות על מה שאנו מבינים כעת, אנו גם רואים את כל שלא הבנו. כי שכחנו, כחברה וכפרטים, את הצניעות. את הענווה הנדרשת מאיתנו תמיד לנוכח תהפוכות הגורל. אין אדם יודע שעתו; אין מדינה יודעת גורלה. התאהבנו במחשבה שאנו לבדנו שולטים בגורלנו. שכחנו את השיעור הסטואי הראשון: למד להבדיל בין דברים שבשליטתך לבין דברים שאינם בשליטתך. צניעות סטואית היא לדעת שאיננו יודעים. להבין שהסיפורים שאנו מספרים לעצמנו טובים למורל אבל שלגורל תוכניות אחרות. לזכור שלעולם התכניות יתממשו, אך לאו דווקא לפי רצוננו. החודשים האחרונים לימדוני צניעות עוד: הייתי טנקיסט ולחמנו ברפיח ובלבנון, ובעופרת יצוקה כמילואימניק נכנסנו לעזה, וחזרתי הביתה מלא בעצמי. והנה הדור הזה הצעיר שהבטנו בו מגבוה, מניסיוננו בשחצנותינו, מול אויב מסוכן ומתוחכם בהרבה, נלחם כאלף אריות פצועים. דור אמיץ וחזק ונחוש מהדור שלנו. אני מתמלא צניעות וענווה מולם. אני רוצה אותם ומהם ליד ההגה של המדינה, ולא רק את בני דורי ובני הדורות הקודמים, שטובים בעיקר כגנרלים מהמקלדת או בזריעת פירוד וסכסכת. לעולם אאמין בצנוע ואחשוד בזה המלא רהב.

לחשוק שיניים. אין יום בו איננו מונים את מתינו. למירב הזוועה, מזה כשלושה חודשים כל בוקר אנו שומעים "הותר לפרסום" ושוב ניבטים אלינו מהמסך פנים טובים ומחייכים של הטובים שבטובים. בין לבין אין שעה בה איננו חרדים מלשמוע שוב את הביטוי הנורא "קרבות עזים", וחיילים חוזרים לחופשה הביתה אחרי שלושה חודשים בארץ אויב, כמו היתה זו מלחמה בימי הביניים. אחרי 48 שעות הם שבים אל שדה הקרב. ואתה עומד נדהם וצנוע ומשתאה מול עוז הנפש ועוצמת הגבורה. ולא רק החיילים אלא כל העם חזית. עשרות אלפים פונו מבתיהם והם פליטים בארצם. מאות אלפי בני ובנות זוג וילדים של אנשי מילואים שאבא לא משכיב לישון והם גם ככה לא נרדמים מהחרדה. אלפי פצועים בגוף ובנפש ששנות שיקום לפניהם. בעלי עסקים על סף קריסה. וכמובן עשרות חטופים שגורלם תלוי בחוט השערה. כולנו נאלצים לחשוק שיניים. בצר לי אני פונה כהרגלי לענקי החוכמה הסטואית, האומרים כי עלינו להמשיך כי זה כל האדם. The obstacle is the way הוא שם של ספר שתוכנו מקופל בשמו. אין לי נחמה אלא בצדקת הדרך, בטוב שיש לנו לעשות בעולם, בדרך שיש לנו לעשות פה, בדרך הדמים שאת מחירה אנו משלמים בבשרנו ממש. נלמד עוז רוח וסבולת, כי זה כל האדם.

אחריות וערבות. דומני שאין אדם בארץ שאינו מבין עתה את משמעות המילים הגבוהות הללו, שעתה נמצאות בגובה העיניים. הסיפורים רבים מספור. זה שרץ אל לב הקרב, זה שחזר ברכבו דרך עזה כדי לחלץ שוב ושוב, זו שהתגייסה להסברה, זה שארגן קסדות, זה שמופיע לפצועים, זו שתומכת במשפחות, זה שתופר אמלח, זה שקוטף ירקות, זה שעושה משלוחים לחיילים באופנוע, זה שמתקין מצלמות בטנקים, זו שמבשלת, זה שעושה כביסה, זה שתרם בניין דירות למפונים וזה וזו וזה וזו והלב מתפוצץ וכולם בשקט ובצנעה. וואו. ואני מתבונן בהם ומנסה ללמוד ולחקות במשהו. אני מתמלא ענווה. קטונתי. ובכל זאת: במה אני יכול לתרום את חלקי לערבות ההדדית, במה אוכל לקחת אני אחריות. כל יום קצת, כל יום עוד. אולי והלוואי ונלמד מכך כולנו, לכל חיינו – נסתכל בטוב ונעשה טוב.

תקווה. חשוך עכשיו. כשהיינו צריכים, איש לא בא לעזרה. אנשים ונשים נמקים עתה במנהרות האויב, ואלו הרוצים להשמידנו מקיפים מכל עבר ומשמיעים יללות שמחה. ועדיין מעל כל זה עולה וצומחת בליבנו תקווה. התקווה הזו אינה רק משאלת לב אלא תחושה חזקה של אמת וצדק, של אופק ויום חדש שיפציע על הנגב ועל הגליל ויאיר על כולנו אור מלטף ורך. סוף סוף. כשאנו רואים את העוצמות שהעם הזה מוליד, את האחריות, את ההקרבה, ואת הבהירות בצדקת הדרך, כל אלו מצביעים יחד על עתיד טוב יותר שאנו נעצב פה בעצמנו. עתיד שיהיה כזה אם לא ניפול שוב למלכודות היהירות והכעס, הגאווה וההאשמה, הסכסוך והפלגנות. שילמנו מחיר עצום, ועוד לא הפסקנו לדמם. אני מנסה ללמוד לעצמי משהו מאותה תקווה. לומר זאת לעצמי, ולומר זאת לכם. יש פה תקווה. אנו עם חזק, בריא, חפץ חיים, ששקע לתהומות של פלגנות וגאווה ובטחון עצמי מופרז ואחרי המכה מפגין העם שלנו רק משהו מיכולותיו המופלאות, הבלתי נתפסות. התקווה היא שנאחוז ברגע הנדיר הזה בו כולנו יחד בשתי ידינו ונצעד קדימה: יודעים שלעולם נשלם מחיר, אך יודעים גם שתפקידנו לא הסתיים.

יש לי ולכם עוד עבודה לעשות פה שנים קדימה. בואו נעשה אותה יחד: בבהירות, באחריות, בענווה ובעוז.  

צילום- דו"צ

By Dael with No comments